יום שישי, 23 במרץ 2012

בעקבות הניסוי הקטן



2 תגובות:

  1. מה שבטוח זה שמכתב שתקשטי ותשלחי, יישמר יותר טוב מכל המידע הדיגיטלי שקיים אך ורק עם יש שקע חשמל בקיר.
    והיום אנו חיים בזמן שללא שילובים של כמה דברים ביחד, עריכה ופוליטיקה מקדימה, קשה מאוד לקבל תצומת לב והרגש נישחק.
    השאלה היא האם מספיק לנו להיות ברגים במכונה הגדולה וגם לעשות את האומנות שלנו בשביל 2 הצופים שיש לנו?
    לדעתי צריך לנסות להשקיע את הזמן ולשלוח את המכתב, הרי את יודעת כבר כמה רגש יש בדף כזה,
    ודרך אגב לא ראיתי בכלל את הניסוי.

    השבמחק
  2. הי יויו, הניסוי הוא הפוסט הקודם. גם בעבר לפני כמה חודשים יזמתי פעולה דומה ויחסית מעט קוראים שיתפו איתי פעולה. בכלל, יש לי הרבה מחשבות על איך להתמודד חברתית ואישית עם המרחב האינטרנטי, בו אתה גם מתקשר ומראה דברים והרבה יותר קל לחבב אותך או להתעלם ממך. במציאות קורה משהו אחר. וזה נכון, יש לנו מזל שהספקנו לקבל מכתבי אהבה אמיתיים שאנחנו שומרים בקופסאות נעליים בבוידעם ומי יודע אם אי פעם נציץ בהם עוד. אבל שיהיה. אני עוד מקפידה לכתוב למי שחשוב לי. ובכלל, מעטים זוכרים איך בכלל נראה כתב היד שלהם. יבלת הכתיבה באצבע האמצעית הולכת ונעלמת מן העולם. ואין ברירה אלא להיות חלק מהמכונה הגדולה אבל גם מתוכה לצאת לסיורים ופעולות שמשבשים את המנגנון שלה...

    השבמחק