פרורים

זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך

זה שאתה לא גנב לא אומר שאתה לא גונב

במוסף כותבים על הריבים שבין הדיוות של עולם האופנה מי תשב בשורה ראשונה

אם יכולתי אני לבחור מה ללבוש והיכן לשבת, הייתי בוחרת בגלימת ההיעלמות של הארי פוטר

ואז הייתי עוברת בין הרגליים הרבות ואוספת את כל התיקים

שאנל, גוצ'י, מוצ'י, פוצ'י עם כל היורואים, דולארים וגרמים של קוק

סתם מחשבה

ואם בכסף עסקינן, אבא שלי מכר את המכונית שלו לשני ערסים מחיפה שמסדרים גבות

שלוש שעות המכונית היתה ביד 2 ומייד נמכרה. הכל בזכות המודעה שניסחתי לו כל כך יפה

כתבתי שם: מכונית שמורה ומטופלת של נהג ותיק ואחראי. מי לא יקנה אוטו מנהג ותיק ואחראי

הערסים זכו בהונדה שמורה ומטופלה. הגיעו לבית הורי עם "סטפה" של קבלני בניין. אבי נתן לאמי לשמור ואני מייד שלפתי מצלמת אייפון. לא כל יום עובר ליד אמנים כזה סכום כסף נאה. הרחתי באף וצילמתי.

אמי אמרה שאני מזמינה גנבים. הבטחתי לחכות עם פרסום התמונה עד שתופקד הסטפה בבנק.

לא קיימתי. מייד לאינסטגרם. איזה גנב יבוא נו באמת.

אספן מכוניות גר ברחוב לידי, כל פעם ממותה אחרת חונה והנה גם זאת. יפה. מזכירה לי דווקא את שמעון פרס. לשמעון פרס היתה קאדילאק הרבה שנים. חנתה בנוה אביבים. ליד רבין.

אהרון שבתאי בגלריה עם ראיון וחלק משיר. אהבתי את החלק שהוא גם יכתוב על גבינה.

גם אני רוצה לכתוב על גבינה אבל מרוסנת מדי. אולי פעם.

מה זהו? אלו כל המחשבות שליקטתי היום? כן. פרורים של קוואקר מהשולחן, פרורי מחשבות שלא נשאר מהם הרבה בסוף היום. פעם הייתי אובססיבית על רעיונות שעולים לי. לכל מקום הלכתי עם פנקס ורשמתי. אולי רק 20% מהמאגר ניצלתי למשהו. אחר כך אמרתי לעצמי- עזבי, מה שחשוב יצוף חזרה. ועכשיו אני יודעת שלא יצוף, כי אני מוצפת לגמרי. כל היום מטפלת בילדים וכשבא הערב איך אלך לסטודיו ואדבר עם הדמויות שלי? איך אברא עולמות יש מאין? אולי בזמנים כאלו די לומר תודה על זה שיש לי לאן לברוח. סטודיו במרחק שלוש דקות הליכה מהבית- בקושי שיר של ביטלס ואני פה.