בוקר טוב! החג בפתח, בוקר יום שישי. אני מביטה מהחלון ורואה מנקה רחובות ממוצא אפריקאי חובש כיפה ומטאטא בשקט ובמסירות את רחוב המעיין בגבעתיים. יום יפה היום, השמש מאירה והאביב פורש חגיגיותו במרחב. האם מנקה הרחובות מאושר? ודאי שכן, הוא אדם מאמין. אדם חובש כיפה (סרוגה בסך הכל, שום דבר יומרני) יש לו למי לפנות. יש למי לבוא בדין ודברים. לא מסתובב לו ברחובות חפוי ראש ככלב, נהדף שוב ושוב אל הקיר עם כל שאלה. אח.. החיים נטולי האמונה הם חיים של אומללות ואבדון. ואני, גם אני הייתי בהווייתי אדם לא מאמין. מוזר להיות דווקא אמן, לבחור באמנות שכל העשיה שלה היא בכלל מיסטיקה אחת גדולה (מבחינת הפעולה, המרחב, האפשרויות) ולא להיות מאמינה בשום דבר. זה כמעט ניגוד. ואני לא היחידה, רבים האמנים בסביבותיי שהם לא מאמינים בשום דבר. איך הם יכולים לא להאמין כשיש להם כאלו ידיים נפלאות וראש מבריק? ובכל זאת. תגידו לי שאני בהיי? שאלו דיבורים של סטלנית היפית? תגידו. זה בסדר. אני החלטתי לפתוח ערוץ תקשורת עם היקום, העולם, הבריאה, השמים והארץ, כל מה שמחוצה לי ובהכרח גם מתחולל בתוכי. וההווייה הזו היא כולה טובה ונפלאה ואין בה שום דבר רע. לא עונשים, לא נדרים, לא צומות, לא איסורים, רק אהבה גדולה. כן, בסדר, עשיתי סדנא וזה, רחוק מהבית נסעתי לשלושה ימים. מרוב יאוש נסעתי, כי לא יכולתי יותר. לבד. ככה. ועשיתי בשכל, הנסיעה הזו הצילה אותי מעצמי ומהחיים העצובים שיכולים להיות לי, שעם כל הטוב שבהם התודעה שלי מזפזפת רק חסר, בוז ואומללות. אני נפרדת מהם לשלום, האביב בא, אביב חיי הנפלא בא ואני מברכת אותו לשלום! כולי סקרנות מה יקרה ליצירה הטובה שלי בסטודיו. כשהיא כבר לא תינבע ממקום ספקן ומיוסר, אלא ממקום של שפע ואהבה. מה הכי גרוע שיקרה? לא יאהבו? לא יקנו? לא יציגו? זה בסדר, אני את שלי אמשיך לעשות בלב שלם ואוהב, מלהפיץ אור בעולם עוד אף אחד לא מת. שבת שלום וחג שמח לכולכם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה