יום שבת, 24 באוגוסט 2013

טבע ופחדים

לילה. לפני 24 שעות נחתנו בטיסת פינ-אייר מהלסינקי. שניה לפני הנחיתה עצמתי עיניים וביקשתי מהבריאה לנחות בשלום. קיבלתי דימוי של כד מתנפץ לרסיסים. חרא, חשבתי. אבל אז הפכתי את זה ואמרתי- דווקא סבבה. כלי שנשבר זה מזל טוב. ואזה זה סימן מסבתא שלי. וחוץ מזה, אם עכשיו הגיע הזמן שלי (ושל שלושת המוסקיטרים שאיתי) ללכת, אז נלך. אני לא יכולה כל הזמן לפחד מהמוות. ואני כאילו בכלל לא מפחדת מהמוות, על פניו. קוראת הרבה ספרים בנושא כי הדרך מעניינת אותי. ככה יצא ששלושה מהסבים שלי פגשתי שניה לפני שפרשו הלאה. יש לי חוש מיגנוט לכמעט נפטרים. אני רוצה לשמוע מהם מה מרגישים שניה לפני, אני מבקשת מהם סימן שיתנו לי אחר כך. יש מליון סימנים כל הזמן, השאלה היא אם קשובים להם או לא.

בפינלנד היתה לי חגיגת טבע לא מהעולם הזה. הטבע שם כל כך מאושר ומפונק שהוא שר וזוהר. מלא במים, מלא באפשרויות צמיחה. בבקתת העץ שבאי הבודד בו ישנו (היחידים על האי) המיטה שלי היתה ליד חלון. מהחלון ראיתי את היער, היום ירד מאוחר מאוד, 11 בערב ככה. התבוננתי היטב. קיוויתי לראות גמדים ופיות. או הילות של עצים. או משהו על טבעי אחר. זה חייב לקרות! הנה כל התנאים מתאימים! אבל שום דבר לא הופיע. פטריות הופיעו בלי סוף. ואוכמניות.

אני מתאמנת להיפרד מהפחדים שלי (עשיתי רשימה), החלטתי להפסיק לשים אייפון ליד הראש כשאני ישנה. זו הרעלה רב מערכתית- גם הקרינה וגם שפך אינפורמציה לא מבוקר באמצע הלילה כשאני מתעוררת לילדים. וקשה לי להירדם חזרה. אני רוצה להרגיש בטחון ואהבה בכל הפעולות והמילים שלי. הכעס אורב בכל פינה לקפוץ עלי בחושך מהגב. ועוד כל מיני כמוהו. זה סימן להתקדמות רוחנית? נורית אומרת שכשאור נכנס חושך יוצא ומרגישים אותו יוצא ורואים ושומעים. הבנתי שאין לי אומדן, הברומטר שלי השתנה. אני כבר לא יודעת אם ומתי אני עוברת את הגבול. אבל כן נהיה לי יותר בטחון במי שאני, במה שאני חושבת ומרגישה, במה שאני רוצה לעשות בחיים האלה, בעולם הזה, במה שיש לי.

בטיול נדבקו אלי דבורים, לפחות חמש פעמים. אחת אפילו מתה לי על השמלה. דבורים מביאות מזל. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה