יום שישי, 3 בינואר 2014

רוע, זמן, שלווה

ככה במחי מקש העלמתי את המייל שמתריע על טבח דולפינים. אני לא קוראת ולא מתפלשת בחדשות ובארועי השעה הקשים. זה לא שהרוע לא נמצא, כן? הוא הכי נמצא. בתוכי למשל יש די הרבה רוע, עוד מלפני שנולדתי בכלל. רוע שמתגלם במחשבות איומות, בפוטנציאל האסונות שאני יכולה לחולל. שנים תהיתי אם זה רק אני או שגם אחרים רעים כמוני? אולי בי יש יותר רוע מלאחרים? ומה אם זה ישתלט עלי? הכי פחדתי לפני שנהייתי אמא. שהלידה תשפריץ את זה ממני.
אני לומדת להפסיק לפחד מהרוע שלי ולהכיר בו, לחייך אליו ולא לבחור בו. ברגע שאני מודה שהוא שם, הוא מפסיק להזדעק לתשומת לב. כשאני מחייכת אליו הוא נרגע ומפסיק לקפוץ כאלטרנטיבה דחופה. וכשאני לא בוחרת בו הוא פשוט נהיה לא רלוונטי. 
אתמול בלילה ביליתי עם חברות ברחוב זבולון בתל אביב. באחת בלילה חזרתי למכונית וגיליתי שפרצו. ניפצו באגרוף את החלון האחורי, כל הכסא של טל מלא זכוכיות. לקחו מהאוטו את התיק שלי ואת המנשא של טל. בתיק נשארה מצלמת כיס ישנה וסיפור שכתבתי לסדנאת כתיבה בחמישה עשר עותקים. את ספר הקריאה שלי זרקו על הכביש ולפחות מכונית אחת דרסה אותו. התחושה: גועל. רוע. חדירה וחילול המרחב שלי. מי פרץ? גבר, מקצוען, נזקק, היה עם חבר, עשה את זה מהר, קילל שלא היה שם כסף וטלפון. איך אני יודעת? ככה זה מרגיש. 
ספר הקריאה: שעה חופשית מאת ארקולה ליסארדי. אירוטיקה עכשווית מאורוגוואי. אז בכלל, לאחוז עכשיו בספר ולהפוך בדפיו אחרי שנאנס... בחיי. חזרתי הביתה ורוח נושבת דרך החלון המנופץ מזכירה לי בעורפי את החילול. אני מנקה אנרגטית את המכונית ואת עצמי ומגלה שאני לא כועסת ולא נבהלת. גם לא נפגעת מהרוע הזה. זה לא אישי ולא קרה לי כלום. רק בעסה שנשבר החלון ושחיטטו לי בדברים ידיים זרות חפוזות ונואשות. 
ביום שחדלתי לפחד מהרוע, נרגעתי והתפייסתי עמו ומאז קל לי לבחור בטוב. וטבעי לי לקבל את עצמי כטובה. וכטובה, קל לי למחוק את המייל של הדולפינים ולא לתרום לקבצנים ברחוב ולהגיד לאנשים מה אני חושבת עליהם ולבחור בנחרצות בלי להתחשבן בין דברים. כי ברור לי שאני פועלת ממקום אמיתי וטוב אז אין שאלה.
והזמן, הוא פיקציה, מימד של אשליות. יהיה לי משהו יותר מנוסה להגיד על זה עוד זמן קצר. גילוי אשליית הזמן מנחם. זה מייתר את הכלא של החיים, של המתים ואלו שבינהם.
וכמו שכתבתי לפני שניים שלושה פוסטים על החופש מפחד המוות והאושר הגדול שהוא מביא, זה נכון גם לרוע ולזמן. שלווה גדולה וים של טוב צפויים למי שמשתחרר מאלו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה